הכרעת דין בתיק ת"פ 28668-02-10 - פסקדין

א. כתב-האישום:

כתב-האישום מייחס לנאשם עבירות כדלקמן: הסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961, נהיגת רכב ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) התש"ל - 1970.

בכתב-האישום נטען, כי במועד הרלוונטי לכתב-האישום עמדה בתוקפה החלטת בית-משפט השלום בחדרה במסגרת ת.פ. 6056/06, הפוסלת את הנאשם מלנהוג, וכי בתאריך 12.7.09 נשלל רישיונו של הנאשם על-ידי משטרת ישראל ל - 30 יום.

נטען, כי בתאריך 22.7.09 בשעה 21:30, בכביש 444, נהג הנאשם ברכב מיצובישי מ"ר 5125102 והסיע בו את תושב האזור מר זיד פארס ת.ז. 921867321, כאשר אין בידו של תושב זה, אישור כניסה לישראל בהתאם לדין.

ב. חזית המריבה :

בתגובתו לכתב-האישום, בעמוד 7 לפרוטוקול מסר הנאשם את תגובתו לאישום כדלקמן: "סעיף 1 - מודים. סעיף 2 - מודים. ביתר הסעיפים אנו כופרים. הנאשם, לטענתו, לא נהג ברכב והוא המתין בחוץ והטיל את מימיו. לאחר שביקשו ממנו תעודה מזהה, בדקו במסוף ומצאו אותו פסול לנהוג ורק אז טענו שנהג. נבקש לקבוע התיק להוכחות. אני צריך את עדי התביעה 1 - 2".

סעיפים 1 ו - 2, לכתב-האישום, אשר בהם הודה הנאשם בתגובתו, הם הסעיפים המייחסים לו את העובדות, שלפיהן, בעת הרלוונטית, עמדה בתוקפה החלטה שיפוטית הפוסלת את הנאשם  מלנהוג, וכי בתאריך 12.7.09 נשלל רישיון הנהיגה של הנאשם על-ידי משטרת ישראל ל - 30 ימים.

סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 קובע: "עובדה שנאשם הודה בה, יראוה כמוכחת כלפיו, זולת אם ראה בית-המשפט שלא לקבל את ההודיה כראיה או שהנאשם חזר בו מן ההודיה לפי סעיף 153".

תגובתו של הנאשם לכתב-האישום פורשת את "חזית המריבה", ומשדרת למאשימה אילו עובדות עליה להוכיח במשפט, ואילו עדים נדרשים לחקירה נגדית  (ראו: קדמי "סדר הדין בפלילים" חלק ב' עמוד 1359: ע"פ 11032/02 אבו אלהווא נגד מדינת ישראל (5.1.04): ע"פ 889/06 מאזריב נגד מדינת ישראל (8.5.97): ע"פ 343/91 מוחמד קשחר נגד מדינת ישראל (4.1.94) ועוד).

על כן, השאלה העובדתית המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה, היא האם בתאריך 22.7.09 נהג הנאשם ברכב המיצובישי, או שמא שהה בו כנוסע בלבד ?

ג. עת/1 - מר אלעד דלה - ת/6:

בעת הרלוונטית, היה העד שוטר מג"ב, והוא הוצב בתאריך 22.7.09 כמפקד במחסום דרכים שגרתי בכביש 444.

במסגרת זו, עכבו העד וצוותו, לבדיקה שגרתית, רכב מיצובישי מ"ר 51-251-02 והתגלה להם, כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב, ועמו היו אזרח נוסף וכן תושב האזור, שלא הציג בפניהם כל היתר שהייה בישראל כדין.

העד העיד בעניין זה, בנחרצות: " הנאשם נהג ברכב מיצובישי" (עמוד 12 שו' 23). וכן: "... אני ראיתי בעיניים שלי שהנאשם נהג ברכב" (עמוד 15 שו' 1), וכן: "... ראיתי את הנהג, הנאשם בעצמו" (עמוד 15 שו' 7) וכן: " אני זיהיתי את הנאשם יושב ברכב, ואזת זה רשמתי בדוח הפעולה" (עמוד 16 שו' 31).

העד הופגש עם טענתו של הנאשם, שלפיה הוא לא נהג ברכב, אלא רק הטיל את מימיו בצדי הדרך והשיב: "אין דבר כזה, כי יש קשר עין תמידי כשרכב עוצר והוא אף פעם לא עוצר לפני החסימה אלא אם ביצע עבירה כלשהי. הנאשם הגיע ברכב עם 2 השבחים שהיו לו מאחור" (עמוד 13 שו' 2 - 3).

העד הסביר, כי הוא בהחלט יכול היה לראות מי נוהג ברכב, משום שהדבר אפשרי בהתאם לנוהל המחסום וכך נהג גם במקרה זה: "...הרכב הגיע לחסימה. אני לא הלכתי לרכב. הוא הגיע עד אלינו, ואז אני עיכבתי את הרכב והנהג" (עמוד 17 שו' 7 - 8). וכן: "לשאלת בית המשפט - הרכב נעצר, אתה ניגש לנהג, מצידו ואז אתה פונה אליו. זה נוהל המחסום, וזה מה שנעשה כן ? אני משיב - שכן. אני רואה את הנהג שישוב מאחורי ההגה" (עמוד 17 שו' 9 - 12).

במועד זה, העד עיכב לחקירה את נוסעי הרכב ואת הנאשם ורשם את פרטיהם (ת/8 - ת/10).

החקירה הנגדית לא קעקעה את עדותו של העד כלל ועיקר. העובדה, כי רק העד ערך את דוח הפעולה המתעד את האירוע ואילו שני המתנדבים הנותרים לא עשו כן (עמוד 13 שו' 19 - 22), חסרת משקל, ואינה פוגעת בנסיבות תיק זה בעדותו של העד.

העד העיד, כי הוא חקר את השוהה הבלתי חוקי בשפה העברית (ת/7 - עמוד  13 שו' 27 - 28).